איך אנחנו יכולים - בלי נוגדי דיכאון או חרדה - להשפיע על ההורמונים שלנו?

הורמון הוא חומר מעניין שמוביל מסרים בין תאים בגוף, שמאפשרים לנו להרגיש דברים, לקבל החלטות ולפעול בדרכים מסוימות; הוא מוליך עצבי (Neurotransmitter) שמשתחרר במצבים שונים ומשפיע על התפקוד ברמה הפיזיולוגית והרגשית.

מחקר מתחום הפסיכולוגיה החברתית מלמד אותנו שיש לנו יכולת השפעה ישירה על ההורמונים שלנו. את המחקר הובילה איימי קאדי, פסיכולוגית חברתית, שעוסקת ביחסי כוח חברתיים, רגשות, תקשורת לא מילולית והשפעה של מצבים חברתיים על רמות הורמונים. היא נמנית על הסגל האקדמי של בית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד.

מחקרים סוציולוגיים קודמים הראו שהתקשורת הלא-מילולית שלנו - שפת גוף, הבעות פנים, אינטונציה - קובעת איך אחרים תופסים וחווים אותנו. המחקר של איימי קאדי מתכנס למסקנה בכיוון הפוך: הוא מראה שהתקשורת הלא-מילולית שלנו משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים וחווים את עצמנו. בפשטות, תוצאות המחקר מלמדות שהגוף משפיע על המחשבות והרגשות, המחשבות והרגשות משפיעות על ההתנהגות, וההתנהגות משפיעה על התוצאה החברתית.

המשתתפים במחקר חולקו לשתי קבוצות. המשתתפים בקבוצה הראשונה התבקשו לשבת באופן שפוף ובמנחי גוף סגורים, לצמצם את המקום שלהם במרחב, להצליב רגליים או לשלב ידיים ולהוריד את הראש. המשתתפים בקבוצה השנייה התבקשו לעשות את ההפך: לשבת זקוף, למתוח איברים, להניח ידיים על העורף, לפתוח את החזה ולתפוס מקום.

המשתתפים משתי הקבוצות שהו עם התנוחות שבהן התבקשו להיות במשך שתי דקות. אז לקחו דגימות רוק שלהם וגילו את הדבר הבא: בקבוצה הראשונה, השפופה והסגורה, רמת הטסטוסטרון ירדה ב-10% ורמת הקורטיזול עלתה ב-15%. ואילו בקבוצה השנייה, הזקופה והפתוחה, התקבלו תוצאות הפוכות: רמת הטסטוסטרון עלתה ב-20% ורמת הקורטיזול ירדה ב-25%. טסטוסטרון נחשב להורמון השליטה, והוא מקושר לאסרטיביות, ביטחון עצמי ואופטימיות. קורטיזול מקושר למתח נפשי. כך שמבחינה הורמונלית, האנשים בקבוצה השנייה חוו יותר ביטחון עצמי ונינוחות ופחות מתח נפשי.

אבל עורכי המחקר רצו לבדוק את ההשפעה גם ברמה היישומית, והם ערכו מחקר נוסף באותה מתכונת, רק שהפעם המשתתפים שחולקו לשתי קבוצות, היו צריכים לעבור ראיון עבודה. המראיינים ישבו בהבעה קפואה ולא הגיבו לשפת הגוף של המשתתפים. הראיונות צולמו והועברו למסווגים, שלא ידעו דבר על תנאי המחקר, והיו צריכים להחליט אילו אנשים הם מקבלים לעבודה. הם העדיפו באופן מובהק את האנשים שישבו בתנוחות גוף זקופות ופתוחות. שפת הגוף היתה חשובה הרבה יותר מהדברים שהמשתתפים אמרו, מהמבנה התחבירי של המשפטים שלהם. שפת הגוף הפתוחה, הנינוחה והמשוחררת יותר היא זו שקבעה.

התפיסה ההוליסיטית מציעה שגוף ונפש הם, אחרי הכל, ביטויים שונים של אותו הדבר. הנפש לא ראשונה לגוף, והגוף לא ראשון לנפש. הדברים קורים בבת-אחת, משפיעים ומושפעים בעת ובעונה אחת. אין ביניהם יחסים ליניאריים של סיבה ומסובב. רמה גבוהה של טסטוסטרון היא לא הסיבה שאנחנו מרגישים ביטחון עצמי, אלא בגדר ביטוי פיזיולוגי להוויה של ביטחון עצמי. התפיסה הזאת מתיישבת גם עם תוצאות המחקר. היחסים בין גוף לנפש דורשים התערבות בכל המימדים: הפיזיים, הרגשיים, המחשבתיים והרוחניים.

המחקר של איימי קאדי מראה את יכולת ההשפעה על מה שקורה בתוכנו – ברמה הפיזיולוגית, המחשבתית והרגשית. ההשפעה הזאת מתבטאת בהתנהגות ובתוצאות החברתיות שלה, שמשפיעות על כל תחומי החיים. לכן, גם אם פונים אל נוגדי דיכאון וחרדה - שבסופו של דבר מעלים או מורידים רמות של הורמונים מסוימים - חשוב לזכור גם את הכוח הטבעי שלנו לעשות את זה.