חוק שיקום נכי נפש בישראל נחשב לאחד המתקדמים מסוגו בעולם – כיצד הוא מיושם בינתיים?

חוק שיקום נכי נפש שנחקק בשנת 2000 הוביל לתהליכים הרי גורל. בעבר שהו אנשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות במשך שנים רבות באשפוז פסיכיאטרי, לעתים ללא צורך רפואי של ממש; החוק הוביל לקיצור משך האשפוז ולפריחה של תהליכי שיקום בקהילה. מטרתו "לשקוד על שיקומם ושילובם בקהילה של נכי הנפש כדי לאפשר להם להשיג דרגה מרבית אפשרית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים, תוך שמירה על כבודם ברוח חוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו".

החוק נחשב לאחד המתקדמים מסוגו בעולם, ובעקבות יישומו התפתח בישראל סל שירותים נרחב, מגוון ופרגמטי, המספק סיוע ותמיכה משמעותיים למתמודדים שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בהם כבעלי נכות בשיעור 40% ומעלה – בכל היבטי החיים: דיור, השכלה, חברה, תעסוקה, פנאי, תיאום טיפול וטיפולי שיניים.

באחד מתפקידיי, ריכזתי תוכנית שיקום בתחום ההשכלה המיועדת למתמודדים המעוניינים להשתלב בלימודים אקדמיים או מקצועיים, ויכול להעיד כי מדובר בשירות שמסייע לצעירים לחולל שינוי, להגשים את שאיפותיהם הלימודיות והמקצועיות ולהשתלב בקהילה באופן משמעותי. קיימים עוד שירותים רבים כאלה שמסייעים בתחומים אחרים.

במציאות, רק חלק קטן מהזכאים לסל השירותים מממש אותו. דו"ח מבקר המדינה בנושא שיקום נכי נפש בקהילה שופך אור על כמה מהליקויים המרכזיים במחלקה לשיקום נכי נפש במשרד הבריאות:

1. כ-50% מהאישורים לשירותי שיקום שמנפק משרד הבריאות אינם מנוצלים בידי נכי הנפש. המשרד אינו בוחן את הסיבות שבגינן נכי הנפש שאושר להם סל שירותי שיקום אינם מנצלים אותו, למרות המאמצים הרבים והמשאבים שהוא משקיע כדי לקבוע את זכאותם, ואינו יוזם פנייה אל נכי הנפש כדי לעמוד על הסיבה לכך ולעודדם לנצלו.

2. נכון למועד סיום הביקורת (ספטמבר 2015), מכלל 100,000-120,000 נכי נפש הזכאים בישראל, צורכים שירותי שיקום שונים כ-21,000 בלבד, שהם 17.5%-21% מן הזכאים – שיעור נמוך מן השיעור המקובל בעולם, העומד על 25%.

3. משנת 2014, עת הוגשו ההמלצות להסדרתה של סוגיית העברת מידע מן הביטוח הלאומי לגופים ציבוריים אחרים, לא פנה עוד משרד הבריאות בבקשת מידע על נכי הנפש הזכאים לסל השיקום, והמידע החיוני אינו מצוי במשרד.

4. משרד הבריאות אינו יוזם פנייה אל אוכלוסיית הזכאים לסל שיקום אלא רק מגיב על פניות המגיעות לוועדות סל השיקום. אין באפשרותו לאתר אוכלוסייה זו והוא אף לא חקר את הסיבות לאי-מיצוי הזכויות.

5. משרד הבריאות אינו מקיים את דרישת חוק שיקום נכי נפש בדבר הצורך לספק לנכי הנפש הזכאים ולבני משפחותיהם מידע זמין על זכויותיהם.

עוד נכתב בדו"ח על היחסים הלא-מקצועיים בין משרד הבריאות לביטוח לאומי במהלך השנים: "אחד החסמים העיקריים למיצוי זכויות הוא היעדר מידע מהימן על אוכלוסיית הזכאים להן. משרד הבריאות מסר באוגוסט 2015 כי עם הפעלתו של חוק שיקום נכי נפש בשנת 2000, ביקש מן הבט"ל את רשימת מקבליהן של קצבאות הנכות מכוח סעיף נפשי, אך הבט"ל סירב למסור אותה מטעמי שמירת סודיות. רק באוקטובר 2012 החליטה הממשלה לנקוט פעולות להסדרתה של העברת מידע מהבט"ל אל גופים ציבוריים, לשם הקלת הנטל הביורוקרטי המוטל על האזרח בדרך למימוש זכויותיו". הסדרה זו לא התרחשה עד היום.

הדו"ח מתייחס גם למשמעות הכלכלית של הדברים: "לשיקום נכי נפש ולטיפול בהם, מעבר להיבטי המוסר וזכויות האדם, שהם ההיבטים המרכזיים ובעלי החשיבות העליונה, יש גם משמעות כלכלית: יש להביא בחשבון גם את הנטל הכספי והארגוני על שירותי הרפואה הכללית בגין הטיפול בנכי הנפש; את הנזק הכלכלי שנגרם למשק עקב אובדן ימי עבודה של נכי הנפש; את הנזק הכלכלי הנגרם למשפחות המטפלות בנכי נפש, בגלל הפסד ימי עבודה והוצאות אחרות... העלות השנתית של מחלות הנפש לחברה בישראל נאמדת ב-13 מיליארד דולר וההפסד לתוצר המקומי הגולמי של מדינת ישראל בגין אי העסקתם של נכי נפש נאמד ב-2.5 מיליארד דולר לשנה. אמנם אלה אומדנים בלבד, אך אין ספק שיש בהם כדי להדגיש... את התועלת הכלכלית והחברתית הגלומה בהתמודדות ראויה אתן (עם הפרעות הנפש) ובשיקומם של נכי הנפש בקהילה".

אני פוגש את האנשים כל יום, רואה עם מה הם מתמודדים: קושי לקום בבוקר, לצאת מהמיטה, לשטוף פנים, לחייך; פחד לצאת ולפגוש אנשים, פחד ממה שיגידו; חרדות, כדורים שמקהים את הרגש; חוסר בתחושת מסוגלות וערך עצמי; ניכור, תשישות, בדידות. כל אלה חלק בלתי נפרד מהתמודדות עם הפרעות נפש – וכאן טמונה אפשרות לשינוי.

מידע בסיסי זמין, יצירת קשר, סיוע במיצוי זכויות, עידוד, דרבון, חיזור והקניה של תחושת ביטחון הם בגדר אבני יסוד חיוניות. פעולות כאלה יאפשרו להגיע לאנשים ולהגדיל את אחוזי מימוש הזכאות.

ממשרד הבריאות נמסר:

משרד הבריאות פועל להרחבת היקפי שירותי תיאום הטיפול אשר מסייעים באופן אישי לזכאים לממש את זכאותם מול השירותים בשטח. באמצעות פרוייקט מדדי איכות העוקב בין היתר אחר יישום זכאות לשירותי שיקום – מקבל כל זכאי שיחת טלפון לבירור חסמים במימוש הפרויקט. בהמשך לרפורמה בבריאות הנפש פועל משרד הבריאות בשיתוף קופות החולים להטמיע את שירותי השיקום כאחד מהשירותים המשמעותיים שהקופות מביאות לידיעת מטופליהן על כל המשתמע מכך (הכנה לשיקום, ליווי לוועדה, מילוי טפסים ועוד).

תיאום טיפול הינו שירות המוגדר בחוק השקום: "מינוי מתאם טיפול שיהיה אחראי ליישום ותיאום מתן כל השירותים הניתנים לנכה הנפש". שירות זה ניתן לנכה נפש לאחר שוועדת השיקום אישרה לו את תוכנית השיקום הכוללת שירותי שיקום בתחומי חיים שונים. מתאם הטיפול פורס בפני המשתקם את המסגרות שבהן יוכל לממש את החלטות הוועדה לשיקומו, מלווה אותו באופן פיזי למסגרות השונות לצורך בדיקת התאמת השירותים לצרכיו, רצונותיו, מקום מגוריו וכדומה. מתאם הטיפול מסייע לו בחשיבה ובהתלבטות ובמידה שנדרש אף בקבלת ההחלטה לגבי המסגרת המתאימה לו ביותר. כמו כן, לאחר שהמשתקם קיבל את החלטתו, מתאם הטיפול מלווה ומסייע למשתקם בשלבי התאקלמות ראשוניים במסגרת.

כאמור מדובר בשירות מוגבל בזמן בהתאם לצרכיו של האדם ביישום תוכנית השיקום שלו. השירות ניתן כיום לכ-1,300 משתקמים ואנו פועלים בימים אלו להרחבתו ל- 1,450 משתקמים. תוכנית מדדי האיכות בודקת בין היתר יישום תוכנית השיקום בתוך פרק זמן קצוב - נציגי התוכנית יבחנו בשיחה טלפונית עם כל משתקם את יישום התוכנית שנקבעה לו בתום זמן קצוב שהוגדר כמדד איכות ליישום שירותי השיקום.